לפעמים
אני קם בבוקר
כמו מאכל עיסתי
שנוזליו נפרדו ממנו
צפים בשכבה מעליו
מאיימים להטביעו
והוא תקוע
על שריר תפוס
עם מפרקים נוקשים
בתמצית העיסה המרירה
בלי תוספות ותיבולו
ברגע האחרון
מושיט יד
לבוחש הזיכרון
למזווה האונה המצחית
ורואה לפי המחוגים
שיש המשך לשעון