עיט משייט בהרים
מרחף בדממה ובטחון
קופא על השמרים
עד לרגע הנכון
כמו זרע חבויה
חש את המטר
וכל מה שהיה כבוי
באחת טופח ונפתר
הנד נוצה קליל
לכיוון הראוי
ומשב רגיל
מחולל פלאים
מערבולת אוויר חולף
מייצבת את הטורף
המנביט לאיטו
נתיב אל מטרתו
הופך עיניים פנימה
לנווט דרכו קדימה
דומע על הבצק
שישריש ויתמצק
ובו בזמן משחיז טפריו
לנעיצה במאפה החם
כששרידי הרהוריו
יפרחו כפחם