יום השנה
מגיח מן העפר
נושא עלמים
זקורים
בחזה נפוח
ותלתלים של דם
מחלל עיניהם בוקעת
שלהבת נשמתם
צורבת מכלה
והולכת
פיסות שלווה
בצונאמי גל ואדווה
שלא שוככת
גודמת
איברי נפש
בשארים וקרובים
קורעת גדרות הפרדה
וקרומים פנימיים
ברשות הרבים
ונקרשת
לאבן חקוקה
בשורות אחידות