יושב מול העץ
מרים מבטי מהמסך
מהיום התאריך והשעה
אל הנוף הירוק שעטה לאיטו
גושים צהבהבים
כמו גוונים
על ראש אישה
במדרכת המספרה
ועכשיו ממטיר שלג צהוב
של עלי כותרת נושרים
במופע ארוטי קסום
המעורר בדמיוני
את פירותיו
הוורודים
העוטפים אותו
כלהבה בגוון עתיק
שתנשור גם היא כמרבד
על כר הדשא המוריק
מפתה את העלים
להצטרף אליה
למשכב
ולהתירו עירום
בשרטוט זרדיו העדינים
על הרקיע התכול
כאילו נפשי
הפכה
למצב פעולה
של מכונת הדמיה
הרואה בכל אדם
רשת עורקים
ונימי דם
ומתוך המכונה
אני מתעורר להווה
לעץ הבוכה בחדווה צהובה
על השלד שהיה ויהיה
והוורוד המתהווה