רקפת וחצב חשבו שיהיה נחמד אם גם לבנם יהיה שם של פרח. ואכן, נרקיס צמח להיות ילד נחמד ופרח בחוגי החברה של הגן. כך הגיע שמח וטוב לבב לבית הספר, עד הפעם הראשונה בה הקריאה המורה את שמות התלמידים. נרקיס רהבתן התקבע מייד בעמדת ילד ההצקות. לא עזרו הנזיפות, השיחות עם ההורים, או החלפת בתי הספר כל שנה. לפני המעבר לתיכון, לאחר מאבק עם הוריו, ביצע שינויים קלים לקבלת השם נר קיס רה-אבתן, שנרשם כ: Ner Kiss Re-Havtan. המשפחה עברה לעיר אחרת, ובנוסף צבע את שערו בגוון בלונדיני חיוור.
מיומו הראשון התקבל במבטי הערכה, כמו היה נצר לשושלת אצולה אירופאית שבא לביקור בארץ הלבנט, ורבים סרו לחפש את קרבתו. אבל, שנותיו ביסודי, שהפכו אותו למתבודד סרקסטי השקוע במררתו, נתנו את אותותיהן. עד מהרה הפכה ההערכה להסתייגות, הייחוס המכובד לכאורה לסנוביזם, ונרקיס חזר להיות בודד ומריר. כל זה היה משתנה עת ידו אחזה בגיטרה החשמלית. כמו בסרט טבע המראה ימים כדקות, נרקיס הגן הנחמד היה בוקע מתוך הנר קיס. כאילו כל המרירות זרמה מתוכו לתוך המיתרים ובאה לביטוי בנגינתו המיוחדת. גם כשניגן מלודיות המורכבות מתווים טהורים, המוזיקה שבקעה הכילה דיסטורשן עדין, כמו קפה משובח.
במשך הזמן הבחין בתופעה וניסה למנף אותה. הוא יצר לעצמו גיטרה דמיונית וקרא לה אימוג'ה. כף יד אחת סובב מעט וכיווץ קלות את האצבעות, רמז לאחיזה, וביד השנייה ביצע תנועות פריטה מיקרוסקופיות. אט אט שכלל את תנוחת הגוף, כך שהאימוג'ה לא תהייה מורגשת, ואת שליטתו בה, כך שהצלילים נשמעו לו כאילו פרט על גיטרה ממשית. אחרי שהשיג את המיומנות הראויה, ניסה ליישם אותה בחברת אנשים אחרים. בהדרגה הצליח להשתלב בחברה כסטטיסט פאסיבי, ולקראת סוף התיכון כבר התחיל להיות מסוגל להקשיב לזולת תוך כדי נגינה באימוג'ה.
כמו פרח בחילופי עונות, השירות הצבאי הכה בו ככמישה מואצת. המפקדים קראו לו "פנס כיס" ונידבו אותו לכל מטלה ותורנות. החיילים המשיכו לקרוא לו האירופאי, גם כשכל הבלונד נעלם משערו. הוא חזר באחת לימי תחילת התיכון, אבל המשיך בהתמדה לשכלל את יכולות ההקשבה והדיבור תוך כדי נגינה באימוג'ה.
כשהתחיל ללמוד באוניברסיטה, נענה למודעה על לוח הסטודנטים והצטרף להרכב מוזיקאלי. חברי הלהקה קראו לו Re וכך גם הציג את עצמו בקבוצות הלימוד בהן השתתף. עכשיו כבר היה מסוגל ללמוד ולנהל שיחה תוך כדי פריטה באימוג'ה. ואז הבחין בה.
שלא כדרך הג'ינג'ים המונוכרומטיים, בשערה היו גם גוונים בהירים נוטים לבלונד. כשהיא צעדה, תלתליה הגדולים התנופפו בקפיציות וכל ראשה נראה כלהבה משתלחת. הנמשים הבודדים היו מפוזרים על פניה היפות, כמו מוקמו על ידי מעצב. גופה האתלטי ואופן הליכתה הזכירו לו נמר דרוך. אבל כל אלה היו בעיניו משניים לפרצוף. הבעותיה עברו ללא הפסקה שינויים מזעריים בהתאם למה שראתה, שמעה או חשבה. פניה נראו לו כפני תבשיל ברתיחה עדינה, בעבועים עדינים על פני יורה רותחת. רחש מתמיד של הבעות מרומזות.
יום אחד עזר עוז, הכתיף את האימוג'ה וניגש אליה. אני רה, אמר, קראו לי נרקיס רהבתן, אבל ביסודי עשו לי את המוות אז החלפתי בתיכון לנר קיס רה-אבתן. חייכה אליו קלות והנידה בראשה לכיוון האימוג'ה. אתה צריך את זה כדי לתקשר? כן. איך את... גמגם. ראיתי אותך מספר פעמים בחברת אנשים אחרים. אבל אף אחד לא... המשיך לגמגם. הרחיבה את חיוכה. אני קלי. כשהייתי ילדה קטנה, שמעתי את אבא שלי הרופא שואל את אמא שלי - אני צריך להרצות בכנס, איך את לא נבוכה ומתבלבלת בכל ההרצאות וההופעות בטלוויזיה? אני רואה אותם עירומים. לא באולם, הרבה לפני כן. מיד כשאני מגיעה לקבלה ומחכה שיאספו אותי, אני רואה את כולם עירומים. את השוער, הפקידה, השליחים, האנשים האחרים שממתינים. אחר כך את המתאמת, את המלבישה, המאפרת, איש הסאונד. ואז, כשאני נכנסת אל המראיין, ברור שאני רואה אותו עירום. אההה... נאנח אבי, אבל אני רואה אותם עירומים בפועל כל יום בקליניקה.
אחרי השיח הזה, הייתי יושבת במשך שנים, מספר שעות בכל יום מול חור הצצה לקליניקה של אבא. מסתכלת על כל אחד שנכנס לבוש, מנחשת כיצד הוא יראה עירום, ולאחר שהתפשט משווה את הדימיון למציאות. כך השגתי מיומנות אבסולוטית בהפשטה. יש כאלה שמסירים בשמחה ויש שמנסים להסתיר בכל הכוח, אבל אני מפשיטה את כולם בקלות. ביסודי הייתי ילדה רגילה ואיש לא נחשף ליכולות ההפשטה שלי. כשהגעתי לתיכון, עם שם המשפחה טוריס, מיד נוצר מסביבי מעגל השפלה בהנהגת שלוש בנות. אל הראשונה ניגשתי ולחשתי באוזן שאני רואה ששד אחד שלה נמוך מהשני. לשנייה לחשתי את השאלה אם היא משתמשת להגדלה בעיתונים, ספוג, או משהו ייעודי קנוי. את השלישית שאלתי באוזן אם לא קשה לה לנשום עם המחטב. המעגל התפזר ולא שב להתכנס עד סוף התיכון.
עכשיו היא חייכה חיוך מלא, כזה שלא ראה עליה מעולם. וגם אותי את רואה עירום? אותך כן, ואת האימוג'ה כאילו הייתה אמיתית. אבל, אני מיד מלבישה אותך חזרה בבגדים אחרים. איזה בגדים? כאלה שהייתי רוצה שהחבר שלי ילבש. עכשיו גם הוא עטה חיוך רחב שלא היה רגיל בו, אבל זו לא הייתה התחושה המוזרה שחש. הטונוס התמידי בכפות ידיו רפה והאימוג'ה נשמטה. הרגיש כאילו תמיסה ג'ינג'ית מתפשטת בגופו ומרגיעה את עצביו. הרפה את ידיו לחלוטין ואמר: קלי טוריס, אני נרקיס רהבתן רוצה להתפשט איתך.